פסק-דין בתיק ת"ק 013538/02

1.         בפניי תביעה שעניינה הפרת סעיף אי תחרות בהסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבע ביום 27.12.2000.

            ואלה העובדות הצריכות לענייננו.

2.         ביום 26.01.2000 נחתם בין התובעת לנתבע הסכם מייסדים מכוחו יסדו את חברת מ.ל.א. מכון להעתקות אור (2000) בע"מ (להלן: החברה המשותפת"). החברה המשותפת ניהלה עסק של העתקות אור, אשר פעל ברח' נורדאו 42 הרצליה.

3.         בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים, החליטו הם לפרק את השותפות בדרך שהנתבע יפרוש מהחברה ויעביר את מניותיו לתובעת. הסכמה זו עוגנה בהסכם שנחתם ביום 27.12.2000 (להלן: ההסכם").

4.         סעיף 12.1 להסכם קבע שהצדדים לא יתחרו ביניהם במשך 36 חודשים, באופן שהנתבע לא יתחרה ולא יפתח מכון מתחרה בתובעת באזור השרון, ואילו התובעת לא תתחרה ולא תפתח מכון מתחרה בנתבע באזור גוש דן.

            סעיף 12.1.3 להסכם קבע כי כל אחד מהצדדים רשאי לתת שרות לכל אחד מלקוחות החברה וכי הנתבע רשאי להודיע ללקוחות על מקום עיסוקו החדש. עוד נאמר שם "הזכות לבחון היכן הלקוח יקבל שרות תהא לפי רצון הלקוח".

5.         סעיף 14.2 להסכם קבע כי צד שיפר הפרה יסודית את הוראות ההסכם ישלם לצד המקיים פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך של 5,400 דולר.

טענות התובעת

6.         התובעת טוענת כי בחודש אוקטובר 2002 או בסמוך לכך, הובא לידיעתה כי הנתבע מפר באופן בוטה את ההסכם, ופתח מכון מתחרה בשם א.ש פ.ל.ט ברח' סוקולוב 53 בהרצליה (להלן: " המכון המתחרה").

7.         עוד טענה התובעת כי הנתבע מפרסם את עסקו וכולל בה כתובת של "סניף בהרצליה" ברח' סוקולוב 53 בעיר.

            התובעת צירפה לתביעתה עותק מהפרסומים הללו וטענה כי יש להורות על תשלום הפיצוי המוסכם בגין ההפרה.

טענות הנתבע

8.         הנתבע טען כי לא פתח עסק מתחרה לתובעת; כי אין לו כל קשר למכון המתחרה הנזכר בכתב התביעה של התובעת; כי הפרסום היחידי היה ביומן, אולם מספר הטלפון שנזכר שם מחובר בשירות "עקוב אחרי" לעיר רמת-גן וכי כל פעילותו מתבצעת בעיר רמת-גן; כי הכתובת ברח' סוקולוב 53 היא חנות השייכת להוריו המשמשת כיום כחנות לממכר בגדים; וכי על פי ההסכם מותר להודיע ללקוחות על מקום עסקו החדש, וכך עשה.

            לפיכך טען הנתבע כי דין התביעה להידחות.

הדיון וההוכחות

9.         בתיק זה התקיימה ישיבת הוכחות ביום 21.03.2004, שנדחתה עד אשר ביצעה התובעת מסירה אישית של כתבי הטענות לידי הנתבע.

            במהלך דיון ההוכחות הציגה התובעת בפני בית המשפט את היומן אשר הופץ על ידי הנתבע שם נאמר במפורש כי קיים סניף בהרצליה; את שקית העסק של הנתבע, גם שם מצוין שיש סניף בהרצליה (ת/3) וכן מסמכים נוספים מהם ניתן ללמוד שהנתבע מפרסם בפרסומיו כי קיים סניף בהרצליה לעסקו.

            התובעת טענה כי 20% מהלקוחות נלקחו על הנתבע.

10.       הנתבע טען כי הוא לא הקים עסק מתחרה בהרצליה ומספר הטלפון שנמסר הנו לצורך ביצוע שרות "עקוב אחרי" לעסק ברמת-גן, משם מתנהל עסקו.